פערי שכר בין נשים לגברים

 עו"ד ענבר ברקוביץ אפרים

"רק לפעמים באמצע צחוק על הפנים,

משתוללת כאן סופה כמו באיסלנד...." (שלמה ארצי)

איסלנד, ארץ קרחונים והרי געש, 7 שעות טיסה מהביצה הישראלית, היא מדינת אי בצפון האוקיינוס האתלנטי. צפיפות האוכלוסין בה היא מהנמוכות בעולם ורוב התושבים גרים בעיר הבירה בעלת השם הבלתי אפשרי 'ריקיאוויק'. אבל הפעם נדבר על סופה אחרת שמתפרצת לה באיסלנד אחת לעשור והיא לא סופת רוח, שלג או לבה בוערת זהו כמובן סופת מחאת הנשים הגדולה!

לפני 40 שנה, ביום שישי 24/10/1975 יצאו נשות איסלנד ממקומות העבודה שלהן לעצרת שהתקיימה בכיכר המרכזית של ריקיאוויק. 25,000 נשים, עזבו הכל, בדיוק בשעה 12:00 בצהריים, והגיעו אל הכיכר למחות על פערי השכר בין נשים וגברים באיסלנד.

על פי החישוב שנעשה אז, נשים הרוויחו 60% פחות משכרם על עובדים גברים. כלומר, אילו בכל יום עבודה של 8 שעות, השתכרו הנשים כמו הגברים, אז יום העבודה שלהן היה מסתיים בשעה 12:00, ולכן, נבחרה השעה.

המחאה הייתה הצלחה גדולה ויום השישי ההוא זכה לכינוי 'יום שישי הארוך', זאת היתה כנראה תחושתם של הגברים באיסלנד, כאשר לא היו לצידן נשים לטפל בילדים, לבשל, לעבוד.

באותו יום לא יצאו עיתונים, רכבות וטיסות לא יצאו, מערכת הטלפונים שבתה וכמוה גם מערכת החינוך, פשוט, הנשים שתפעלו את כל המערכות החשובות הללו, לא היו שם למלא את תפקידן. זה בהחלט היה יום שישי ארוך... באיסלנד הועבר באותו יום מסר חד משמעי: נשים הן חלק נכבד מניהול המשפחה וניהול המדינה והן חיוניות לכלכלת המדינה ויש לתת על כך את הדעת. ולתת את הדעת אומר גם לשים את הכסף במקום שיעשה שינוי.

שנה אחר כך הועבר באיסלנד החוק לשוויון מגדרי והוכרה בה הזכות החוקתית לשוויון, שכר שווה ותנאים סוציאליים שווים. ארבע שנים לאחר מכן כבר נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה באירופה.

3 עשורים לאחר מכן, ביום 24/10/2005 יצאו שוב נשות איסלנד, 50,000 במספר אל הכיכר המרכזית של ריקיאוויק. הפעם, שעת הכינוס היתה 14:08. המגמה ברורה: יש התקדמות, פערי השכר צומצמו אך עדיין קיימים ונוכחים. שכרה של אשה בהשוואה לגבר משולם לה עד 14:08, אחר כך, היא עובדת בחינם.

המסר הועבר שוב חד וברור ושלוש שנים לאחר מכן נבחרה באיסלנד ראש ממשלה אישה.

בעזרת שורה של חוקים שהועברו על ידי הפרלמנט הפכה איסלנד למדינה המובילה בעולם בדו"ח העולמי לשוויון מגדרי המשקלל נתונים כלכליים, פוליטיים, תעסוקתיים, השכלתיים ועוד. איסלנד מקצה נתח תקציבי לשוויון מגדרי והשיח כולו השתנה. כך למשל חופשת הלידה ניתנת להורים- ולא לאם. חצי שנת חופשת לידה מתוכם 3 חודשים להורה אחד ועוד שלושה נוספים להורה לפי בחירה. (לאחר שהועבר 'חוק נישואים לכל' הורה יכול שיהיה גבר או אישה, בנישואים "רגילים" או חד מיניים, ובכל מקרה יוגדרו 2 ההורים כהורי הילד לצורך כל זכות ועניין).

השנה הן יצאו שוב. ב24/10/16 אך הפעם בשעה 14:38. פערי השכר הצטמצמו באופן משמעותי מאותה מחאה לפני 40 שנה: מפערי שכר של 60% ל 16%. שינוי משמעותי ללא ספק המעמיד את איסלנד במקום ה 19 מתך 142 מדינות בעולם מבחינת פערי השכר בין גברים לנשים.

שאיפתן היא להגיע בעוד עשור ל-0 פערי שכר. ואיפה הן יהיו בעוד עשור? ואיפה אנחנו נהיה? מדינת ישראל נמצאת במקום ה 130 מתוך 142 מדינות בעולם במדד פערי השכר ובמקום ה 65 בדו"ח העולמי לשוויון מגדרי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את נתוני פערי השכר העדכניים (המסתמכים על שנת 2014) לפיהם פערי השכר בין המינים עומדים על 27.9%!!!

מה עושים עם זה? מבחינה חקיקתית, כנסת ישראל חוקקה חוקים המקדמים העסקה שוויונית עוד בשנותיה הראשונות של המדינה: חוק עבודת נשים שעיגן בפעם הראשונה את הנאמר במפורש במגילת העצמאות לגבי שוויון חברתי ובכלל זה שוויון בין המינים נחקק כבר ב 1954. עשור לאחר מכן, בשנת 1964, וכהמשכו של חוק עבודת נשים נחקק לראשונה "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד". החוק קבע במפורש כי "המעביד ישלם לעובדת שכר שווה לשכרו של עובד באותו מקום עבודה בעד אותה עבודה.

החוק ניסח את העיקרון הכללי שאמור היה להנחות את המעסיקים ובכללם המדינה. העיקרון הכללי לא הספיק ומעסיקים רבים, ובכללם המדינה, המשיכו באפליה המגדרית ללא כל הפרעה, תוך תשלום שכר שונה לגברים ולנשים בגין אותה עבודה.

בשנת 1988 נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כיוון שאפליית נשים נמשכה, ופערי השכר כאמור, נמשכו החליטה הכנסת לעבות ולחדש את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד משנת 1964 עד שב-1996 נחקק "חוק שכר שווה לעובדת ולעובד" שהחליף את החוק המקורי, ונחשב כאבן דרך במאבק בהפליה בין גברים ונשים במקום העבודה . ועדיין, מדינת ישראל הרואה עצמה מדינה מערבית מתקדמת, ונמצאת בחוד החנית מבחינת חקיקה שוויונית מגדרית, מצויה כאמור במקום ה 130 בעולם, מתוך 142 מדינות שמדדיהם נבחנים לצורך השוואה.

אז אנחנו לא באיסלנד, אין לנו קרחוני ענק ולבות מתפרצות והסופות אצלנו מלאות אבק וחול. אבל, אולי אנחנו צריכים וצריכות לייצר איזו סופה אחת כזאת, אחת לעשור, בה נצא לרחובות ונקרא לשיווי זכויות הנשים במקום העבודה וצמצום פערי השכר. שעת היציאה? 13:45.

נכתב ע"י ענבר ברקוביץ אפרים, הכותבת הינה עו"ד. אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי, המלצה או חוות דעת. הכתוב לעיל אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.

חזרה לכתבות בנושאי דיני עבודה וזכויות עובדים לחץ כאן

ענבר ברקוביץ אפרים, עו"ד ומרצה
law.ibe.office@gmail.com
פייסבוק: ענבר ברקוביץ אפרים, עורכת דין