חג ההתחזות לאחרים

עו"ד ענבר ברקוביץ אפרים

קורה לא אחת בחיינו האישיים והמקצועיים. אנחנו מנסים להתקדם אך משהו בתוכנו עוצר אותנו והתחושה שחסרה לנו תכונה מסוימת, שאולי אם היינו "קצת יותר כמו מישהו אחר" מנקרת בתוכנו. ומה קורה כאשר אנחנו מחליטים בכל זאת לנסות את זה, להיות אותו מישהו אחר? מה קורה כאשר ההתחזות שלנו פוגעת באחרים? ובפרט, מה קורה כאשר אנו מתחזים לאדם אחר, בעולם העבודה? האם התחזות היא תמיד עבירה פלילית? התחזות לאחר אינה בהכרח עבירה פלילית וההבדל בין התחזות תמימה לאחת שאינה כזאת, טמונה בכוונת המתחזה.

כאשר אדם מתחזה על מנת לשמור על אנונימיות, מתוך כוונה שלא להחשף ולא להפגע בעצמו, הרי שאין כאן כוונה תחילה להרע, ועל כן, אין כאן עבירה פלילית. מן הצד השני, כאשר אדם מתחזה לאחר במטרה להונות או להשיג דבר במרמה, הרי שהוא עובר באופן ישיר על חוק העונשין, כלומר, מבצע עבירה פלילית.

העונש הקבוע בחוק על עבירה מסוג כזה הוא עד 3 שנות מאסר.

אילו סוגים של התחזות מוכרים בעולם העבודה ומהווים עבירה פלילית?

חשוב לציין כי ע"פ החוק, הסעיפים החלים על התחזות מכל סוג שהיא כוללים את סעיף 441 לחוק העונשין עד סעיף 446 תשל"ז 1977, שם מובאים האיסורים החלים על פעולת ההתחזות, אשר הסעיף העיקרי – סעיף 441 לחוק העונשין, אוסר על התחזות לאדם אחר.

התחזות כבעל תעודה – סעיף 443 לחוק העונשין: אדם המציג תעודת עו"ד, רופא, שוטר וכדומה כאילו הוא זה שהתעודה מתייחסת אליו, דינו מאסר שנה עד 5 שנים.

העברת תעודה לצרכיי התחזות – סעיף 444 לחוק העונשין : אדם המוכר או המשאיל לאחר תעודה מן התעודות המנויות בסעיף 443, דינו מאסר 3 שנים.

התחזות כבעל תעודת אופי – סעיף 445 לחוק העונשין: אדם שעושה שימוש בהמלצה על אדם אחר על מנת ולהשיג עבודה, דינו מאסר שנה.

התחזות לעובד ציבור – סעיף 283 לחוק העונשין: אדם המציג עצמו כאילו הוא עובד ציבור הנדרש מכוח תפקידו לעשות דבר, דינו שלוש שנים. במקצועות מסוימים.

ההתחזות נחשבת לפעולה חוקית כגון: חוקרים פרטיים, מרגלים, סוכנים חשאיים וכדומה, להם מלבישים זהות אחרת מזהותם האמיתית, במטרה להשיג מידע עבור האובייקט או הדמות אחריה הם עוקבים. בצה"ל למשל, קיימים סוגים שונים ומגוונים של התחזות וככל שעובר הזמן, פעולות ההתחזות הולכות ומשתכללות ולא מדובר בהתחזות מצד גורמים עוינים על רקע לאומני, אלא על-ידי חיילים, קצינים ואזרחים כמו למשל: התחזות לבעל בעיות נפשיות או רפואיות, במטרה לקבל פטור מגיוס, שחרור מוקדם והשתמטות ממילואים (שיטות הנהוגות באופן גורף וחוצה מגזרים).

ניתן להוסיף כי בשנים האחרונות נתפסו לא מעט חיילים שהתחזו לקצינים ובעלי דרג בכיר במטרה להונות ולקבל טובות הנאה או חפצים שונים לרבות ניצול מרות וניצול מיני שלא כדין. הבה נבחן מספר מקרים שנדונו בבתי הדין לעבודה בשנים האחרונות.

התחזות לאדם צעיר יותר: להלן מקרה שנדון בבתי הדין לעבודה (בש"א (ת"א) 2440/10 שרגא קורן נ' המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן בוינגייט(. הפרטים גלויים כיוון שמדובר בתיק אזרחי הפתוח לציבור. מר קורן סיים לעבוד במקום עבודה קבוע לאחר שנות עבודה רבות כשהוא בן 56. כשכוחו במותניו ומוחו חד, ביקש למצוא מקום עבודה חדש, אך נתקל בקירות גבוהים.

משכתב את גילו על קורות החיים ששלח, לא נענו פניותיו כלל וכאשר ביקש לברר עם מקומות עבודה את פשר ההתעלמות אף נענה במשפט "אנחנו לא מנהלים כאן בית אבות". בצר לו, החלט מר קורן לעשות מעשה ו"הצעיר" את גילו הרשום על מסמך קורות החיים בער שנים.

כעת, משגילו על קורות החיים נרשם כ46, החל שוב במסע חיפוש עבוד, וראה זה פלא, אכן, זומן לראיון עבודה ואף התקבל באופן מידי. משהתקבל, לא סיפר למעסיקיו החדשים על גילו האמיתי. במשך 3 וחצי שנות עבודתו, שב ואישרר את הפרטים השגויים בחתימתו על טופס 101 ולא ידע את מעסיקיו על דבר גילו האמיתי. לאחר 3 וחצי שנים, התגלה דבר גילו האמיתי של מר קורן והוא פוטר מעבודתו.

מר קורן טען, כי פוטר בשל אפליה מחמת גיל האסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וביקש מבית הדין לעבודה צו מניעה שיעצור את פיטוריו. המכללה טענה, כי נושא הגיל לא היה רלוונטי בקבלת העובד לעבודה, ובכל מקרה העובד לא פוטר משום שהיה מבוגר אלא בשל מעשה הזיוף ואי האימון שנוצר עקב כך.

בית הדין דחה את בקשת העובד לצו מניעה והבהיר בהחלטתו, כי "העובדה כי המידע הכוזב מתייחס לגילו של המבקש אינה הופכת את ההחלטה על הפסקת העבודה לנגועה בהפליה מחמת גיל". עוד נקבע, כי "אין דינו של אי גילוי נתון לא רלוונטי כדין מסירת פרט כוזב לגבי נתון כזה". שקר מפגיע (בניגוד למחדל במסירת מידע) עולה כדי הטעייה המצדיקה את ביטול חוזה העבודה. כלומר: ניתן להסתיר מידע בקורות החיים, אך אין לשקר "בפגיע" כדרך שעשה מר קורן.

התחזות לאדם אחר: לפניכם מקרה נוסף שהוכרע לפני חודשים ספורים (ת"פ 13819-02-13), הפרטים כאן חסויים כיוון שמדובר בתיק פלילי. בבית משפט השלום ברחובות נגזר דינו של אדם שהורשע על פי הודאתו בזיוף קורות חיים ובהתחזות לאחיו כדי להתקבל לעבודה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, הנאשם כתב בקורות החיים את פרטיו של אחיו במקום את הפרטים שלו, ושלח את קורות החיים לתפקיד סוכן מכירות בחברה גדולה. הוא זומן לראיון עבודה על פי קורות החיים ששלח, ובמהלך הריאיון התחזה לאחיו. לאחר מכן זייף את תעודת הזהות שלו כך שפרטיה הכילו את פרטי האח, והציג אותה במקום העבודה לפני שמילא את פרטיו המזויפים בטופס הקבלה. לבסוף התקבל לעבודה על סמך הפרטים שמסר. מתסקיר שירות המבחן והגיליון הפלילי שלו התברר כי הנאשם הורשע כבר שש פעמים בעבר, בחלק מהפעמים בגין עבירות הונאה ומרמה. לדבריו, היו לו קשיים רבים להתקבל למקומות עבודה בשל עברו הפלילי, והוא עשה את שעשה כדי להתקבל לעבודה במקום טוב בעקבות נישואיו והפיכתו לאב.

קצין המבחן התרשם כי כעת הוא הפסיק את מעורבותו בפלילים, עוסק ברצינות ובמחויבות בפרנסת משפחתו ומתאמץ לשנות את חייו. הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו והתחרט עליהם, וכעת הוא מנהל חיים יציבים ודואג לתא המשפחתי שהקים. כדי שלא לפגוע בהליך השיקום שלו, המליץ קצין המבחן להאריך את עונש המאסר המותנה שעומד נגדו ולהסתפק בעונש שיקומי הכולל צו מבחן ושירות לתועלת הציבור. הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו. בית המשפט ציין כי היה מקום לגזור עליו עונש מוחשי כעבודות שירות או מאסר בפועל, אך בחר לסטות מהעונש הראוי בשל שיקולים שיקומיים, והסתפק בהטלת צו לשירות הציבור למשך 150 שעות, צו מבחן לתקופה של שנה וקנס כספי בסך 2,500 שקלים.

התחזות לאדם חולה: אדם הועסק בחברת סונול, כטכנאי תחנות דלק באזור באר שבע מ-1975 ועד פיטוריו ביולי 1995. עבודתו היתה כרוכה בנסיעות רבות ובעבודה גופנית קשה שכללה הרמת משאות. מסוף 1994 ועד סוף מאי 1995 שהה העובד בחופשת מחלה בעקבות כאבי גב מהם סבל וסיפק תעודה רפואית לפיה עקב מצבו הבריאותי יש להעסיקו בעבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני.

במארס 1995 הגיעו העובד ונציגות הועד המקומי של סונול להסכמה על הפסקת עבודתו וקבלת סכום של 100 אלף שקל מהחברה. סכום זה בא במקום פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה שנתית, וימי מחלה. בחודש אפריל 1995 נודע לחברה כי אותו אדם, שעדיין שהה באותה תקופה בחופשת מחלה, מבצע עבודות פיזיות באופן פרטי ובתשלום. בעקבות כך החליטה החברה לפטרו ביולי 1995.

לאחר פיטוריו פנתה החברה לקרן מבטחים וביקשה כי ישחררו את כל הכספים שנצברו לזכות המערער בקרן צוברת, לרבות כספי פיצויי פיטורים, בסך כולל של 91.8 אלף שקל. התובע פנה לבית הדין האזורי וביקש כי החברה תפצה אותו בסכום של 277 אלף שקל בגין פיטוריו. בית הדין האזורי קבע כי פיטוריו נעשו בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים, במסגרתו רשאית החברה לפטר עובד בשל "התנהגות מחפירה".

בית הדין האזורי קבע כי סונול היתה רשאית לבטל את חוזה הפרישה לאחר שזה הופר על ידי התובע. יחד עם זאת, בית הדין האזורי קיבל תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולהפרשי שכר בגין שלושה ימי עבודה ביולי. לאחר שתביעתו נדחתה, ערער לבית הדין הארצי לעבודה שתמך בפסק הדין של בית הדין האזורי וקבע כי התנהגותו המחפירה של המערער באה לידי ביטוי בהצגת מצב בריאותי שאינו אמיתי במטרה להשיג הטבות. לפיכך, רשאית היתה החברה לפטרו כלל ללא פיצויי פיטורים, או להפחיתם. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון ימי מחלה, ופדיון חופשה.

חזרה לכתבות בנושאי דיני עבודה וזכויות עובדים לחץ כאן

נכתב ע"י ענבר ברקוביץ אפרים, הכותבת הינה עו"ד. אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי, המלצה או חוות דעת. הכתוב לעיל אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.

ענבר ברקוביץ אפרים, עו"ד ומרצה
law.ibe.office@gmail.com
פייסבוק: ענבר ברקוביץ אפרים, עורכת דין